החלטה בתיק ת"א 42450-07-13

לפני מונחת בקשת המבקשת לעיקול, בקשה שכונתה בקשה לעיון מחדש במעמד צד אחד, בקשת המשיבה 1 לביטול העיקול שהוטל ותגובת המבקשת לבקשה לביטול העיקול.

המצהירים מטעם הצדדים נחקרו בפני אתמול במשך למעלה משבע שעות. ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בפני היום בעל פה במשך מעל שעתיים.

הבקשות הוגשו במסגרת תובענה וסכסוך בגין יחסי שכירות שבין הצדדים. נטען הן בתביעה והן בבקשה לעיקול כי המשיבה 1 מפרה את הסכמי השכירות הקיימים שבין הצדדים ולא משלמת את דמי השכירות המגיעים למבקשת. תשובת המשיבה 1 לטענה זו היא כי ברשותה הסכם שכירות עד לשנת 2019 וכי היות ובעקבות שינוי יעוד הקרקע של מתחם המושכר למגורים סוכם על פינוי מוקדם מהשטח שיתרחש בשנת 2015 או 2016, זכאית המשיבה 1, לפיצויים בגין נזקים שנגרמים לה עקב פינוי מוקדם זה.

את עיקרי טענות המשיבים ניתן לסכם בכך כי נטען שלא הוכח כל יסוד הכבדה שהוא בביצוע פסק הדין מטעם המבקשת 1 שכן מצבה הפיננסי איתן והיא אף העבירה שיקים לתשלום המחלוקות שבין הצדדים המצויים בידי המבקשת בסכום העולה על 200,000 ש"ח. ב"כ המשיבים טוען כי מסיבה זו בלבד יש לבטל את צו העיקול.

כמו כן, טוען ב"כ המשיבים כי המבקשת פעלה בחוסר תום לב משלא צירפה את שני ההסכמים עליהם חתמה המשיבה 1 במסגרת מו"מ בקשר לפינויו המוקדם של המושכר, שנערך בין הצדדים במשך שנה והסתירה מידיעת בית המשפט את ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים ואף קיבלה שיקים בגינם וכי שיגרה אותם ביוני 2013 למשיבה. כמו כן, המבקשת לא צירפה את נספח מב/1 לבקשה לעיקולים אלא רק בשלב הדיון ומסמך זה הינו שקרי ומומצא.

עוד נטען כי אין ראיות מהימנות לכאורה להוכחת התביעה, כי המבקשת השתהתה בהגשת הבקשה והתביעה וכי לא ניתן להתייחס למסמך התגובה שהגישה המבקשת היות והוא מנוגד לסדרי הדיון בבקשה לביטול עיקול.

ראשית, בהתאם להחלטתי מאתמול כי יש לראות בבקשה לעיון מחדש במעמד צד אחד, כהמשך של בקשת העיקולים (כך גם התייחס אליה כב' הרשם עמיעד רט כשנעתר לה ונתן צו עיקול לגביה) אני מתייחסת לשני המסמכים הללו כבקשה לעיקולים וראו את נימוקי בפרוטוקול הדיון מאתמול.

שנית, אבחן את טענת העדר תום הלב עקב אי הגשת מסמכים והסתרת עובדות:

מעיון בתצהיר הבקשה לעיקולים ובתצהיר הבקשה לעיון מחדש במעמד צד אחד עולה כי עובדת המו"מ שהתקיים בין הצדדים לא הוסתרה מבית המשפט, אלא אף פורטה בסעיפים 34-40 לתצהיר הבקשה לעיקולים ובסעיפים 4-6 לתצהיר הבקשה לעיון מחדש במעמד צד אחד. במסגרת פירוט זה צוין גם כי המשיבה 1 שלחה מטעמה מכתב חד צדדי המפרט את חובה לפי גרסתה.

מחקירתו של נציג המבקשת אכן עולה כי ההסכמים לא הוגשו לביהמ"ש (שורות 15-20 בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון), אך יחד עם זאת טען כי לא כל ההסכמים נחתמו על ידי המשיבה 1 וכולם לא נחתמו ע"י המבקשת (שורות 24-29 בעמ' 4 לפרוטוקול). עוד הוסיף כי מכיוון שהמשיבה 1 סירבה לחתום על נספחי התשלום ולא צירפה שיקים כפי שהייתה אמורה לעשות במפגש החתימה על שני ההסכמים וטענה כי לא תשלם, הוחלט במבקשת על סיום המו"מ מבלי שיהיו הסכמים חתומים ומחייבים על ידי שני הצדדים והוחלט לתבעה. בסעיפי התצהירים הנ"ל ובחקירה הזכיר המצהיר מטעם המבקשת, כי המשיבה  1 שלחה מטעמה מסמך ותחשיב שלא תאם כלל את המו"מ ודרישות המבקשת.

בעניין זה ראו  עדותו בעמ' 5-7 לפרוטוקול והסעיפים בתצהירים הנ"ל.

כך שעולה כי היסוד העובדתי מסביב להסכמים לא הוסתר ע"י המבקשת ואף פורט בתצהירים מטעמה. אמנם נכון הוא כי לא צירפה את ההסכמים שהוחלפו בשלב המו"מ, אך בדרך כלל חל לגבי מסמכים שכאלו חסיון, לכן קשה להאשים את המבקשת במצב שכזה בהסתרת מסמך מהותי. משהוצגו המסמכים על ידי הצד שכנגד בחקירה לא ניסתה המבקשת להתכחש להם.

לגבי יסוד ההכבדה - המשיבה 1 טוענת כי מצבה הפיננסי איתן וכי שלחה למבקשת שיקים לתשלום דמי השכירות שהיא הייתה סבורה שיש לשלמם. המשיבה 1 צירפה לבקשתה לביטול העיקול חוו"ד של רו"ח בדבר האיתנות הפיננסית שלה מיום 14.8.13 שסומנה כנספח יב'. מסמך זה אמנם נערך מטעמה, אך נערך ע"י רוה"ח המוסמך שלה אשר מנהל את ספריה מזה 18 שנים (ראו עדותו של מנהל המשיבה 1, המשיב 2 בפרוט' הדיון מאתמול). רוה"ח עיין בדו"חות הכספיים המבוקרים של המשיבה 1 לשנים 2011 - 2012 ופירט כי מחזור המכירות השנתי בכל שנה של המשיבה 1 עמד על מעל 100,000,000 ש"ח. ההון העצמי של המשיבה 1 עמד בשנת 2011 על מעל 10,000,000 ש"ח ועלה בשנת 2012 על מעל 12,000,000 ש"ח. המלאי השוטף שבבעלות המשיבה 1 נאמד במעל 70,000,000 ש"ח והרווח הנקי של המשיבה 1 עמד בשנת 2011 על מעל 1,700,000 ש"ח ועלה בשנת 2012 למעל ל-2,000,000 ש"ח. (ראו את עדות המשיב 2 בעמ' 18 לפרוט' הדיון.) עוד צורף במהלך הדיון והחקירה מש/2 שהוא אישור נוסף בדבר מאזני הבוחן של משיבה 1 נכון ליום 30.6.13 מאותו משרד ראיית חשבון הקובע שמחזורי המכירות של המשיבה 1 עלו ב-30% לעומת מחזורי המכירות בשנים 2011 ובשנים 2012 וכי צפוי גידול של כ-22% לרווח הנקי של המשיבה 1. המשיב 2 נחקר על נתונים אלו במהלך הדיון שבפני וחיזק אותם במסגרת עדותו. עוד פירט כי במסגרת החשבונות העסקיים שלו בבנק הפועלים היתה יתרת זכות של יותר מ-1,200,000 ש"ח ובבנק לאומי היתה יתרת זכות של 333,000 ש"ח (ראו ש' 26-28 בעמ' 15 לפרוט' וש' 1-4 בעמ' 16 לפרוט'.) עוד העיד (בש' 21-23 בעמ' 16 לפרוט') כי תזרים המזומנים היומי של ההפקדות בכל חשבונות המשיבה 1 עומד על מעל 1,000,000 ש"ח ביום. עוד פירט המשיב 2 כי עסקי המשיבה 1 מתרחבים (ראו ש' 13-25 בעמ' 20 לפרוטוקול).

המבקשת טענה כי הנזקים שייגרמו למשיבה 1 מן המעבר והפינוי המוקדם יבטלו את רווחיה ויביאו להכבדה בביצוע פסק הדין. גם העובדה שבעבר היא שלחה אסופת שיקים לא חתומים למשיבה מעידה על הכבדה שכזו. מעיון ב-מב/2 שהוא תקציר בדבר הנזקים שייגרמו למשיבה 1 בגין פינוי מוקדם של השטח נשוא הסכם השכירות עולה כי מתוך הסכום הנטען שעומד על כ-4,000,000 ש"ח, סכום של 1,750,000 ש"ח הוא נזק שנגרם למשיבה 1 כתוצאה מההשקעות הרבות שביצעה במבנה נשוא הסכם השכירות ל-10 שנים. אלו הוצאות שכבר הוצאו בפועל ולכן, אין להביאם בחשבון ואין לנכותם - מסכום רווחיה והונה העצמי של המשיבה 1. יתרת הסכום הורכבה משכר דירה עתידי שתשלם המשיבה 1 לאחר הפינוי. כאמור, הפינוי הוא עתידי ולכל המוקדם יתקיים בחודש מאי 2015 וכן לא ניתן להתחשב בסכומים עתידיים שישולמו בעוד כשנתיים כהוכחה להכבדה על מצבה הפיננסי של המשיבה 1, מה גם שגרף רווחיה בעליה וגם אם הייתי לוקחת בחשבון את הסכומים העתידיים הללו שעומדים על כ-3,000,000 ש"ח, עדיין תישאר המשיבה 1 ביציבות פיננסית כיוון שהרווח הנקי שלה עומד על מעל 12,000,000 ש"ח.

העד מטעמה של המבקשת נחקר והעיד בפני כי מעולם במשך כל שנות יחסי הצדדים (מעל 10 שנים) לא חזר למשיבה 1 כל שיק(שורות 19-24 בעמ' 11 לפרוטוקול הדיון) וכי עד לשנת 2010 היו יחסי הצדדים סבירים ביותר.  אף הוכח בפני כי גם במחלוקת נשוא התביעה, העבירה המשיבה 1 שיקים בסכום כולל של מעל 200,000 ש"ח לתשלום בגין המחלוקת אשר לא נפדו ע"י המבקשת.

יחד עם זאת, נטען בתצהירים מטעם המבקשת (סעיפים 53-55 לבקשה לעיקול וסעיף 10 לבקשה לעיון מחדש במעמד צד אחד) כי המשיבה 1 ציינה בפני המצהיר מטעם המבקשת כי מצבה הפיננסי הינו רע עקב קריסה של לקוח שהותיר חובות בסך העולה על 300,000 ש"ח.

עוד נטען כי המשיבה 1 סירבה לחתום על נספחי התשלומים שנשלחו לה וטענה כי לא תשלם. בעניין זה ראו עדותו של נציג המבקשת בפני:

" ת. ההסכמים הם תוצאה של מו"מ שנמשך שנה בין הצדדים. והם לא הסכמים שנוסחו חד צדדי, העתקים קודמים היו כבר בניקוי הגליל. ההסכם היה נספח תשלומים, אי אפשר לקבל מתנות בהתאם להסכמים שהוסדרו בין הצדדים ולהחליט שלא משלמים. הם לא חתמו על הסכמי התשלום והם אמרו במפורש שלא ישלמו. בדיון שבו היה מעמד חתימת ההסכם, באותו מעמד היה צריך להעביר שיקים ולשלם במקום. הם לא הביאו שיקים ואמרו שהם לא ישלמו, הם רק יחתמו, ואני אמרתי שאם כך, אז אין הסכם..." (ראו שורות 16-31 בעמ' 6 לפרוטוקול הדיון).

וכן: